http://www.cadenza.ru/forum/viewtopic.php?t=422&sid=5e3a3806a0f543dd2a288f8e026c6ef3
Об актуальности использования музыки при обучении детей чтению, письму и математике.

Знаете ли вы, что просто слушая музыку, можно повысить активность мозга?

Ученые пришли к неожиданному выводу: в головном мозге человека нет специализированного центра музыки.
В обработке музыки участвуют области, рассредоточенные по всему мозгу. Когда играет музыка, активность моторной коры, мозжечка и других структур мозга возрастает.

обработка музыки мозгом
Новости из мира исследований музыки:

• Музыка заставляет мозг работать
  Американскими учеными был проведен эксперимент, в ходе которого выяснилось, что музыка помогает в чтении и концентрации внимания.
  
  
• Музыка и мозг ребенка
  Как утверждают многочисленные исследования, использование музыки значительно улучшает функции речи у детей дошкольного возраста.
  
  
• Музыка повышает активность мозга
  Ученые с медицинского факультета Стэнфордского университета в Калифорнии установили, что на деятельность человеческого мозга самым прямым образом влияет музыка.
  
  
• Музыка помогает переносить физическую боль
  Психологи из Шотландского университета в Глазго (Glasgow Caledonian University) провели опыты на людях и пришли к выводу, что музыка может действовать как болеутоляющее.
  
  
• Звуки, питающие мозг энергией
  «Некоторые звуки действуют ничуть не хуже, чем пара чашек кофе», — говорит выдающийся французский специалист в области изучения слуха Альфред Томатис.

Прочитать статьи о силе музыки

Леонардо да Винчи

"Устрицы полностью раскрывают раковину в полнолуние; когда краб видит устрицу, он кидает внутрь её камешек или водоросль, так что устрица не может закрыться вновь и становится добычей краба. Таков удел тех, кто слишком много открывает рот и тем отдает себя на милость слушателя."



(с) Леонардо да Винчи.

Глупость — категория экономическая.

Марьян Беленький
Люди глупы.
За это открытие израильский ученый, Даниэль Канеман (Daniel Kahaneman), работающий, как вы уже догадались, в США, получил Нобелевскую премию по экономике за 2002 г. (Впрочем, к вам, уважаемый читатель, это не относится. Это про других. :)
В ходе ряда точных научных экспериментов Канеману удалось доказать, что в своей повседневной жизни большинство людей не руководствуются здравым смыслом. Даже профессора математики в обычной жизни редко прибегают к элементарным арифметическим операциям.


Канеману впервые удалось ввести в экономику понятие человеческого фактора, объединить в единую науку психологию и экономику. До него экономисты диву давались — почему рассчитанные ими модели дают внезапные сбои, почему люди ведут себя не так, как им положено по теории? Почему вдруг падает биржа или почему вдруг люди бросаются в банк изымать вклады, менять одну валюту на другую?


Самое интересное, что лауреат Нобелевской премии по экономике никогда экономике не учился, а всю жизнь занимался психологией. В данном случае — психологией выбора повседневных экономических решений.


Все экономисты до Канемана, начиная с Адама Смита, делали одну и ту же ошибку — они предполагали, что человек руководствуется элементарной логикой и собственной выгодой — покупает там, где дешевле, работает там, где больше платят, из двух товаров одинакового качества выберет тот, который дешевле.


Исследования Канемана показали, что все не так просто. Люди, оказывается, не хотят думать. Они руководствуются не логикой, а эмоциями, случайными импульсами; тем, что вчера слышали по телевизору, или от соседа, устоявшимися предрассудками, рекламой и т. д.


Вот пример. Оказывается, если снизить цену, то товар вовсе не обязательно начнут быстрей раскупать. Некоторые подумают, что это просто уценка товара из-за плохого качества. То же самое — если цену повысить, люди подумают, что им предлагают товар лучший, чем раньше.


Экономисты до Канемана наивно полагали, что если человеку, работающему сдельно, повысить расценки, он станет лучше работать. Оказывается, далеко не всегда. Одни — да, действительно лучше. Другие — так же: зачем выкладываться, если при прежней производительности они все равно получат больше, чем раньше? Третьи — станут работать медленней, чтобы получать столько же, сколько раньше, при меньших затратах труда.


Рассуждения экономистов до Канемана напоминали рассуждения ученых до Галилея. Ведь в течение тысячелетий все великие умы предполагали, что тяжелый предмет, сброшенный с высоты, быстрее долетит до земли, чем легкий. Дети сегодня тоже так считают. Тысячи лет это принимали на веру, и никому до Галилея не пришло в голову проверить это. Каково же было удивление Галилея, когда он установил, что деревянный и железный шар, сброшенные с Пизанской башни, долетают до земли за одно и то же время.


Итак, по Канеману, в своей повседневной жизни люди не руководствуются элементарной логикой и элементарной арифметикой.


Я решил это проверить. Пойти, так сказать, по пути Галилея.


Иерусалимская улица Агрипас. По одну сторону — базар Махане Иегуда. По другую — ряд магазинов.


В магазине продают яйца. Упаковка из 10 яиц стоит 12 шекелей.


Напротив, на базаре, тоже продают яйца. Упаковка из 30 яиц стоит 18 шекелей.


Задача для школьника первого класса — в магазине яйцо обходится в 1,20, на базаре — 0,60. Ровно в два раза дешевле. Покупая один лоток яиц в магазине, человек проигрывает 6 шекелей. Покупая два лотка — 12.


Я встал у магазина и задавал покупавшим яйца один и тот же вопрос — зачем вы это сделали? Разве вы не видите, что через дорогу — вдвое дешевле?


Ответы распределились следующим образом:


1.Пошел ты... — 75%


2.А какое твое дело? Где хочу, там и покупаю — 75%


3.В магазине яйца лучше. (Яйца одинаковые, я проверял) — 8%


4.Да какая разница? Буду я мелочиться? — 6%


5.Я всегда все покупаю в этой лавке. Мне так удобнее — 9%


То, что ответы в сумме составляют больше 100%, означает, что один человек мог дать несколько ответов.


Лицам, ответившим по п. 4, я предлагал:


— Купив два лотка яиц в магазине, вы проиграли 12 шекелей. Если для вас эта сумма не имеет значения, дайте мне еще такую же сумму. Ответ на это предложение — см. п. 1


Вот еще примеры, подтверждающие, с моей точки зрения, теорию Канемана.


Человек идет в ресторан и платит за стейк 100 шекелей. Тогда как кило точно таких же стейков в магазине — 25 шекелей. Пять штук. Разница — в 20 раз! Купленый стейк нужно лишь сунуть в духовку. Для многих, видимо, это слишком большой труд. Люди стоят в очереди в ресторан. А из этого ресторана выносят еду в лотках в бесплатную столовую через дорогу. Где все то же самое дают бесплатно...

Канеман прав.


Оказывается, что анекдот: «Ты купил этот галстук за 100 долларов? Идиот, за углом такие же по 200!» — имеет совершенно точное экономическое обоснование. Люди полагают, что если товар дороже, значит, он лучше.


Человек норовит избавиться от денег. И идет в ресторан, где незнакомый человек принесет ему еду, приготовленную из неизвестных продуктов неизвестным способом другим неизвестным человеком, не знающим вкусов и запросов клиента. За это он заплатит в 10 раз больше, чем стоят продукты, и его еще обхамят.


Ресторан — это место экономического и кулинарного хулиганства. Задача ресторана — «раскрутить» клиента. Поэтому в ресторанной кухне используются самые неэкономичные и вредные способы приготовления пищи. Главное, чтобы блюдо при подаче красиво выглядело. Хотя через секунду вся эта красота исчезнет.


На выходе из супермаркета продают горячие сосиски по 5 шекелей штука, которые внутри этого же маркета стоят 10 шекелей за 20 штук. Разница в 10 раз!


Разве Канеман не прав?


Лучшие психологи мира ломают головы над тем, как всучить человеку то, что ему не нужно. 98% оборота фирмы «Пепси-кола» уходит на рекламу. Человек покупает не сладкий сироп, а образ жизни, который ему вбили в голову.


Часы за 50 шекелей показывают время точно так же, как за 10 тысяч. Человек не покупает часы, костюм, мебель — он покупает самоуважение.


Канеман прав. Люди почему-то не хотят признавать простых и очевидных вещей:


Всевозможные партии, «Форумы» и «Объединения помощи» помогают лишь тем, кто их создает и в них работает. Для этого они и создаются.


Вот простые правила для тех, кто не хочет быть обманутыми (я понимаю, что на меня могут обидеться тысячи агентов различных фирм, зарабатывающих на жизнь нелегким трудом)...


Итак:


Тот, кто звонит вам или останавливает вас на улице в надежде что-то вам продать, — мошенник.


Тот, кто пытается войти к вам в дом в надежде что-то вам продать, — мошенник.


Тот, кто сообщает вам, что вы выиграли в лотерее, в которую не играли, — мошенник.


Тот, кто предлагает товары и услуги «бесплатно», — мошенник.


Тот, кто взымает с клиента деньги за трудоустройство, — мошенник.


Тот кто обещает 100%-е выздоровление от всех болезней, — мошенник.


Тот, кто рассылает по электронной почте письма с рецептами быстрого и легкого обогащения, — мошенник.

А теперь — о главном.

Если вы действительно хотите выучить за день английский и иврит, излечиться от всех болезней, устроиться безо всякой специальности на высокооплачиваемую работу, узнать свое будущее, похудеть за месяц на 40 кг без диет и таблеток — обращайтесь только к автору этой статьи. Оплата наперед.

Метки:

Быть капризной выгодно?

Когда ребенок еще совсем маленький, мама, папа и многочисленные родственники не устают ему повторять: "Не капризничай!" Но вот человек вырастает, и вдруг оказывается, что все блага достаются как раз капризным людям. Почему так происходит? И стоит ли становиться покладистым? Passion.ru рассказывает, как капризность может стать ключом к счастью.

- Не капризничай, ешь кашу! - обращается мама к маленькой дочке.

- Не хочу, не буду! - ноет девочка, отталкивая тарелку.

- Ешь, а то не вырастешь! - злится мама.

- А вот и выросту! - парирует малышка и опрокидывает тарелку на стол.

- Какая ты капризная и самоуверенная! Тебе будет тяжело в жизни… - вздыхает мама.

Из этого диалога любая девочка сделает вывод, что легко только тем, кто имеет покладистый характер и не уверен в себе. Детский мозг быстро впитает в себя информацию о том, как нравиться людям - для этого нужно со всем соглашаться и делать только то, что тебе говорят.

Но наша капризуля не такая. Она точно знает, чего хочет, а чего нет. И совершенно не намерена соглашаться с оказываемым на нее давлением. Она делает только то, что комфортно для ее организма.

Она растет в полной уверенности, что все должны считаться с ее мнением, а если кто-то против, то она сумеет постоять за себя. Она никогда не станет доктором только потому, что так хотят ее родители. Она не согласится есть холодный суп в ресторане и не оставит чаевые официанту, если обслуживание было не на должном уровне.

Так ли плохо быть капризной, как говорили многим из нас в детстве?

Капризные люди правят бал!

Кому уделяют повышенное внимание продавцы в магазинах? Ради кого они готовы прервать свои важные дела и совершить трудовой подвиг? Ради вежливых, улыбчивых и покладистых клиентов? Вовсе нет!

Как показывает практика, лучшее обслуживание получают самые капризные. Если с самого начала показать, что вы именно такой человек, то будьте уверены, что, может быть, вас и не полюбят, но уж точно не обсчитают.

Таких клиентов ненавидят и боятся, но всегда считаются с их мнением. Именно они получают самое качественное обслуживание.

Как-то раз я покупала в магазине фен. Фенов было много, продавцов тоже. К сожалению, фены не могли сами рассказать о себе, а продавцы только этим и занимались - собравшись в центре зала, они обменивались новостями.

- Простите, где взять жалобную книгу? - спросила я, подойдя к продавцам.

В их глазах застыло недоумение.

- Хочу написать, какое низкое качество обслуживания в этом магазине. Хотя… Лучше скажите, как найти менеджера? - вошла я в роль капризной клиентки.

После этих слов продавцы активизировались. Несмотря на это, я все равно ничего не стала там покупать.

Я позволяю себе такой каприз - не тратить время и деньги на тех, кто меня не уважает.

Мне кажется, что если бы клиенты перестали безропотно принимать безразличное, а часто грубое обслуживание, а тем более - откровенный обман, то сфера услуг стала значительно лучше работать.

Мы сами своим поведением учим других людей поступать с нами определенным образом. И это касается не только походов по магазинам.

Капризуля всегда в центре внимания мужчин. С такой девушкой никогда не соскучишься - ее капризы заставляют оставаться в тонусе и стимулируют природный инстинкт охотника, поэтому мужчины сбиваются с ног, чтобы угодить самоуверенной красотке.

Она искренне уверена в том, что исполнение женских желаний - это священная обязанность сильного пола. И если бы не маленькие капризы женщин, мужчины никогда не достигли бы прогресса, ведь им не к чему было бы стремиться!

Одна моя знакомая на своем примере подтвердила эту мысль. Девушка поставила своему жениху такое условие: выйду за тебя замуж, только если купишь кольцо от Картье!

Она была настолько тверда в своем намерении, что пришлось пылко влюбленному программисту как-то достигать заданных стандартов. Только через год смог он подарить невесте желанное кольцо. Вместе с кольцом она получила свадебное путешествие в Париж.

Только теперь жених был не программистом, а самым настоящим IT-директором. Если бы не женский каприз, еще неизвестно, как далеко и как долго продвигался бы герой по карьерной лестнице!

Почему нас учат быть

покладистыми?

Почему же капризность при всех ее преимуществах считается чем-то нехорошим? Почему многие женщины чувствуют себя виноватыми, если им приходится что-то просить для себя или настаивать на своем? Можно ли научиться быть капризной?

Капризность часто путают с истеричностью.

Давайте определимся, что истерика - это слишком сильная реакция на событие, и ее главная особенность состоит в том, что выражаемые при этом эмоции неадекватны произошедшему.

То есть, случилась какая-то ерунда - например, парень опоздал на пять минут, - а девушка начала кричать и бить посуду. Это, безусловно, плохо.

Капризность - это четкое понимание того, чего хочешь, и желание получить это от кого-то или отстоять свое право на это. Неважно, что желание может поменяться уже через пять минут, в этом и есть все очарование капризности.

Как писал еще Джек Лондон, если в одной женщине мужчина найдет целый гарем, он никогда не бросит ее. А капризность - это ключ к разнообразию. Посудите сами: сегодня хочет одно, завтра - другое. Сегодня она - женщина-вамп, завтра - ангел. Сегодня люблю, завтра в этом вовсе не уверена.

Пока мужчина будет разбираться, кто же рядом с ним, у него совершенно не останется времени на обозрение других женщин. Это, конечно же, хорошо.

Но главное отличие истерики от капризности в том, что истерика чаще всего обусловлена низкой самооценкой и неудовлетворенностью. Капризность же, наоборот, происходит от высокой уверенности в себе.

Человек неуверенный в принципе затрудняется ставить какие-то условия, потому что боится потерять то, что уже есть. Неуверенная в себе девушка предпочтет немедленно принять предложение выйти замуж, чем выпендриваться из-за какого-то кольца от Картье.

Именно поэтому женщины испытывают чувство вины, когда им нужно о чем-то попросить, отказаться от чего-то ненужного, побаловать себя или просто проявить чисто женскую слабость.

В результате девушка, которая не позволяет себе капризы, копит их в себе, и со временем они выливаются в истерику. А это уже не так красиво и сексуально, как легкий каприз.

Поэтому обойдемся без истерик и будем учиться капризности.

Как стать капризной: мастер-класс

Вот несколько простых правил, помогающих лучше осознать свои желания и настоять на их осуществлении.

Побалуйте себя

Найдите время, чтобы заняться тем, что вам нравится, побаловать себя. Вы можете послушать любимую музыку, сделать массаж - это зависит только от вас. Обратите внимание на свои мысли, чувства и другие эмоции в процессе переживания приятных ощущений.

Любовь и удовольствие - синонимы. Пребывание в состоянии любви и влюбленности - одно из сильнейших наслаждений. Физическое и эмоциональное переживание любви само по себе является ощущением удовольствия. По сути, любовь - это удовольствие от того, что мы получаем, и от того, что мы даем.

Представьте, что вы - королева, которая купается в любви. Запомните это ощущение наслаждения и любви к себе.

Всякий раз, когда вам предстоит сделать какой-то выбор или оценить что-либо, возвращайтесь к этим ощущениям и спрашивайте себя: "Если я сделаю это, мне будет так же хорошо? Как я буду себя чувствовать? Может, я достойна большего"

Слушайте себя

Есть два типа людей: одни принимают решения, основываясь на внешних факторах и на оценке других людей, другие учитывают в первую очередь свое мнение. Люди второго типа более уверены в себе, но большинство женщин относится именно к первому типу.

Одно то, что вы научитесь спрашивать себя о том, какие ощущения испытываете от других людей, от работы и т. д., поступать согласно своим ощущениям, способно сделать вас намного увереннее в себе.

Например, муж предлагает вам поехать на дачу, а у вас нет никакого желания. Вы ощущаете дискомфорт от одной мысли о даче. Исходя из своих ощущений, вы можете отказаться от поездки, не выдумывая предлогов. Просто объяснив, что нет настроения.

Вы - женщина и можете позволить себе маленькие слабости. Всегда спрашивайте себя, нравится ли вам то, что происходит в данный момент. Если вам не нравится, как вам делают массаж, скажите массажисту, что именно вам не нравится. Если вам не нравится, в каком тоне с вами говорят, скажите об этом.

Постепенно, прислушиваясь к себе, вы сможете отвоевать себе достаточно большое личное пространство, где будете чувствовать себе комфортно. Старайтесь находиться в этой зоне как можно больше.

Научитесь отказывать и просить

Это тоже один из важных факторов уверенности в себе. Начните с мелочей. Приучите себя отказываться от покупок, которые вам не нужны, даже если продавец потратил на вас два часа. Помните, это его работа и ему за это платят, а вы имеете право тратить свои деньги по своему усмотрению и никому не обязаны.

Учитесь торговаться. Если овощи на рынке у одного продавца объективно дороже, чем у другого, почему бы ему об этом не сказать прежде, чем безропотно лезть в кошелек? В большинстве случаев продавец с вами согласится и снизит цену.

Научитесь отказываться от некачественного товара и добиваться возврата денег. Никогда не соглашайтесь на плохое обслуживание в ресторанах, на отдыхе и т. д. Приучите себя прямо говорить о том, что вам не нравится и нравится.

Просите окружающих помочь вам, не берите все на себя. Вы удивитесь, как приятно людям оказывать услуги другим. Если, конечно, их труд оценивают хотя бы благодарностью.

Из таких мелочей состоит наша жизнь. Научившись добиваться качества и хорошего отношения в малом, вы перенесете это и в личную жизнь, и в карьеру.

***

Капризничать может позволить себе только очень уверенная в себе женщина. Она требует особого к себе отношения, потому что любит себя и уверена в том, что достойна всего самого лучшего.

Капризных девчонок называют принцессами, а самых обаятельных и красивых женщин - королевами. Давайте будем королевами в своих личных государствах и научимся требовать к себе самого уважительного отношения!

תסמונת אספרגר

פורסם ב-4 ביולי 2009, 23:50

אוטיזם – ובת דודתו המתונה יותר, תסמונת אספרגר – הוא נפוץ אצל ילדי עמק הסיליקון. האם האשמה היא בגֱנים מתמטיים וטכנולוגיים?

מאת סטיב סילברמן, מגזין וויירד, דצמבר, 2001.

המקור, באנגלית, נמצא כאן: http://www.wired.com/wired/archive/9.12/aspergers.html

ניק בונה יקום על המחשב שלו. הוא כבר מיפה את הפלנטה הראשונה שלו: עולם בצורת אפרכסת, ששמו דנתאיים, המהווה בית לגמדים ולאלים, לצד גזע תלת מגדרי הקרוי קימן. בעודו מספר לי על היקום שלו, ניק מתבונן בתיקרה, מזמזם קטעי מנגינה שוב ושוב. "אני חושב שהקסם יהיה סוג של פיזיקת קוונטים, אבל עדיין לא החלטתי, למעשה", הוא מסביר. מנגינת קולו היא גבוהה, פואטית ופדנטית לחלופין – כאילו שנשמתו של מרצה מאוקספורד התגלגלה באופן מוזר אל גופו של ילד שמנמן וורוד לחיים מעמק הסיליקון. ניק הוא בן 11.

אביו של ניק הוא מהנדס תוכנה, ואמו היא מתכנתת מחשבים. הם יודעים כבר זמן רב שניק הוא ילד יוצא דופן. הוא אוהב מאוד ספרי פנטזיה, אבל קשה לו לקרוא אנשים. למרות שהוא חכם ובעל דמיון, אין לו חברים בני גילו. חוסר יכולתו לקלוט כוונות נסתרות הופכת אותו לטרף קל להתאכזרויות מסויימות, כמו הפעם בה ילדים שילמו לו כמה דולרים כדי שילבש תלבושת מגוכחת לבית הספר.

איש מקצוע אחד טען שניק סובל מהפרעת חרדה. אחר אמר שיש לו הפרעת דיבור. ואז קראה אמו ספר בשם "תסמונת אספרגר: מדריך להורים ולאנשי מקצוע". בספר, הפסיכולוג טוני אטווד מתאר ילדים נעדרי כישורים חברתיים ומוטוריים בסיסיים, המתקשים לפענח שפות גוף ולחוש את רגשותיהם של אחרים, נמנעים מקשר עין, ופותחים לעתים קרובות במונולוגים אודות תחומי ענין צרים – לעתים קרובות תחומים טכניים. כבר בגיל מאוד צעיר, הילדים האלה נהיים אובססיביים לסדר, והם מסדרים את צעצועיהם באופן מוקפד על הריצפה, ומתפרצים בזעם כאשר מפריעים לשיגרות שלהם. בנעוריהם, הם נוטים להסתבך עם מורים ועם דמויות סמכות נוספות, בין השאר בגלל שאותות עדינים המגדירים היררכיות חברתיות הם בלתי נראים עבורם.

"חשבתי, `זה ניק`", ניזכרת אמו.

תסמונת אספרגר היא אחת מתסמונות הספקטרום האוטיסטי – צורה מתונה יותר של התסמונת שהייתה לריימונד באביט, הדמות ששוחקה על ידי דסטין הופמן בסרט "איש הגשם". בחלוקה הפנימית של האוטיזם, לאנשי תסמונת אספרגר יש מנת משכל ממוצעת, או אפילו גבוהה מאוד, בעוד 70 אחוזים מהאנשים בעלי סוגי האוטיזם האחרים סובלים מפיגור שכלי קל עד קשה. ניק, אחד מ- 450,000 האנשים החיים עם אוטיזם בארצות הברית, הוא יותר בר מזל מרובם. הוא מסוגל לקרוא, לכתוב, ולדבר. הוא יהיה מסוגל לחיות ולעבוד בכוחות עצמו. לאחר שיסיים את גיהנום חטיבת הביניים, לא קשה לדמיין שהוא יצור לעצמו נישה, עם כל המוזרות התוססת שלו. בקצהו הפחות בר מזל של הספקטרום, נמצאים אלה שהמאבחנים קוראים להם "מושפעים באופן עמוק". אם לא כופים עליהם תקשורת, הילדים האלה מבלים את שעותיהם במצבים דמויי טראנס, בבהייה באורות, בהתנדנדות, בהשמעת ציוצים, ובנפנוף ידיהם, כשהם ממריצים שוב ושוב את מערכות העצבים שלהם ("מחשחשים").

באחד מצירופי המקרים המסתוריים של המדע, האוטיזם זוהה לראשונה בשתי יבשות כמעט באותו הזמן. בשנת 1943, פסיכיאטר ילדים בשם ליאו קאנר פרסם מאמר שתיאר מערכת התנהגויות מוזרה שהוא זיהה ב- 11 ילדים בבית החולים ג`ונס הופקינס, בבולטימור. שנה לאחר מכן, רופא ילדים בוינה, בשם הנס אספרגר, שמעולם לא ראה את עבודתו של קאנר, פירסם מאמר שתיאר ארבעה ילדים אשר חלקו רבים מאותם המאפיינים. גם קאנר וגם אספרגר נתנו לתופעה את אותו השם: אוטיזם – מהמילה היוונית לעצמי, אוטוס – כי הילדים שהם תיארו נידמו כפורשים אל תוך יקומים ממוסכי ברזל משל עצמם.

קאנר המשיך לייסוד שדה פסיכיאטריית הילדים בארצות הברית, בעוד מרפאתו של אספרגר נהרסה על ידי מטר פצצות של בנות הברית. במהלך 40 השנים שאחר כך, קאנר התפרסם כמחבר הספר העיקרי בתחום, בו הוא סיווג את האוטיזם כסוג של סכיזופרניה של הילדות. אספרגר זכה להתעלמות מחוץ לאירופה, ונפטר בשנת 1980. המונח "תסמונת אספרגר" נטבע רק שנה לאחר מכן, על ידי הפסיכולוגית הבריטית לורנה וינג, והמאמר המקורי של אספרגר אפילו לא תורגם לאנגלית עד לשנת 1991. וינג פיתחה את הרעיון של אספרגר, שאפילו ילדים מחוננים עשויים להיות אוטיסטים. היא תיארה את התופעה כרצף "הנמשך מהאדם המפגר מאוד מבחינה שכלית וגופנית... עד האדם המתפקד ביותר, המאוד אינטליגנטי, אשר קושי חברתי בצורתו הקלה ביותר הוא מגבלתו היחידה. הוא חופף בחלקו לליקויי למידה ומתפרס עד לתחום הנורמליות".

רעיונו של אספרגר, אודות רצף הכולל גם ילדים חכמים וגיקיים כגון ניק וגם את אלה בעלי האוטיזם העמוק, או הקלאסי, התקבל על ידי הממסד הרפואי רק בעשור האחרון. בדומה לרוב האבחנות בעולם ההפרעות ההתפתחותיות בילדות, הקו שבין אוטיזם קלאסי לתסמונת אספרגר הוא מטושטש, ומישתנה ביחד עם מצב הדיעות האבחוניות. האוטיזם נוסף למגדיר ההפרעות הפסיכיאטריות של אגודת הפסיכיאטרים האמריקאית בשנת 1980, אבל תסמונת אספרגר לא נכללה כהפרעה נפרדת עד המהדורה הרביעית, בשנת 1994. החלוקה מסתבכת עוד יותר על ידי העובדה שמעטים מאנשי תסמונת אספרגר מפגינים את כל ההתנהגויות הרשומות במגדיר ההפרעות הפסיכאטריות. (ה-"סינ" במונח "סינדרום" נגזר מאותו שורש כמו ה-"סינ" במונח "סינכרוניות" – משמעות המילה היא שתסמינים מסויימים נוטים להתקבץ יחדיו, אבל אין צורך שכולם יתקיימו כדי לקבוע את האבחנה). למרות שתסמונת אספרגר היא פחות מגבילה מאשר צורות של אוטיזם "בתפקוד נמוך", ילדי התסמונת חווים קשיים באותם התחומים כמו ילדים אוטיסטיים קלאסיים: אינטראקציות חברתיות, כישורים מוטוריים, עיבוד חושי, ונטייה להתנהגויות חזרתיות.

2/ בעשרים השנים האחרונות, נעשו התקדמויות משמעותיות בפיתוח שיטות אימון התנהגותי המסייעות לילדים אוטיסטיים למצוא דרכים לתקשר. הטכניקות האלו, עם זאת, דורשות כמויות עצומות של התמדה, זמן, כסף, ואהבה. למרות שלמעלה מחצי מאה חלפה מאז שקאנר ואספרגר נתנו לראשונה שם לאוטיזם, עדיין אין גורם ידוע, אין תרופת פלא, ואין ריפוי.

ועכשיו, משהו אפל ומטריד קורה בעמק הסיליקון.

בעשור האחרון, היתה עלייה ניכרת במספר הילדים המאובחנים כאוטיסטים בכל קליפורניה. באוגוסט, 1993, היו 4,911 מקרים של אוטיזם מדרגה ראשונה רשומים במערכת ניהול הלקוחות של מחלקת השירותים ההתפתחותיים של המדינה. המספר הזה אינו כולל את ילדי תסמונת אספרגר, כגון ניק, אלא רק את אלה שקיבלו אבחנה של אוטיזם קלאסי. באמצע שנות ה-90, המספר הזה החל להעפיל מעלה. בשנת 1999, מספר הלקוחות היה למעלה מכפול מאשר שש שנים קודם לכן. ואז העקומה החלה להתחדד. בחודש יולי, 2001, היו 15,441 לקוחות רשומים בבסיס הנתונים של המחלקה. כיום, ישנם למעלה משבעה מקרים חדשים של אוטיזם מדרגה ראשונה – 85 אחוזים מהם ילדים – הנכנסים למערכת בכל יום.

לאורך שנות ה-90, מספר המקרים בקליפורניה שולש. "כל מי שאומר שזה כתוצאה מאבחונים טובים יותר טומן ראשו בחול".

קליפורניה אינה לבדה. גם שיעורי האוטיזם הקלאסי וגם שיעורי תסמונת אספרגר עולים בכל העולם, וזו בהחלט סיבה לדאגה ולעריכה דחופה של מחקרים. בעבר, נחשב האוטיזם להפרעה מאוד נדירה, הקורית באחת מכל 10,000 לידות. כיום, מבינים שהוא הרבה יותר נפוץ – אולי פי 20. אבל לדברי רשויות מקומיות, התמונה בקליפורניה היא אפלה במיוחד במחוז סנטה קלרה. כאן, בעמק הסיליקון, שירותי תמיכה במשפחות, מאת מחלקת השירותים ההתפתחותיים, ניתנים על ידי המרכז האיזורי סן אנדריאס, אחד מ-21 מרכזים כאלה במדינה. המרכז מספק משאבים הדרושים נואשות (כגון אימון התנהגותי בבית, עזרים חינוכיים, והשגחה) למשפחות בארבעה מחוזות. בעוד כמות האוטיסטים עולה בכל הארבעה, אחוז מקרי האוטיזם הקלאסי באוכלוסיית הלקוחות במחוז סנטה קלרה הוא גבוה מספיק כדי להדאיג, אומרת מנהלת המרכז, סנטי רוג`רס.

"קיים הבדל משמעותי, ואין סימנים שהוא פוחת", אומרת רוג`רס. "עקבנו אחרי המספרים האלה במשך שנים. פחדנו שמשהו כזה עומד לקרות, אבל זו התפרצות שהכניסה אותנו להלם".

לא קל להגיע לתמונה ברורה של האם באמת קיימת עלייה עצומה בכמות מקרי האוטיזם בקליפורניה, בניגוד לעלייה באיבחונים בלבד. בעייה אחת, אומרת לינדה לוטספיץ מנהלת מרפאת סטנפורד להפרעות התפתחותיות נרחבות, היא ש- "הכללים שבמגדיר ההפרעות הפסיכיאטריות אינם פועלים". הקריטריונים האבחנתיים הם סובייקטיביים, כגון "ליקוי ניכר בשימוש בהתנהגויות לא מילוליות, כמו קשר עין, הבעות פנים, תנוחת גוף, ומחוות המסדירות את התקשורת החברתית".

"כמה `קשר עין` צריך להיות לך כדי להיות נורמלי?", שואלת לוטספיץ. "איך מגדירים מה זה `ניכר`? בגוונים של אפור, מתי הופך השחור ללבן?"

ילדים מסויימים יקבלו אבחנה של אוטיזם קלאסי, ואבחנה נוספת של תסמונת אספרגר, משני מאבחנים שונים. עצתו של טוני אטווד להורים היא מעשית לחלוטין: "השתמשו באבחנה המספקת את השירותים".

בעוד טשטוש אבחוני עשוי לתרום לתחושה כללית שהאוטיזם נמצא בעלייה, רון הף, הפסיכולוג המייעץ למחלקת השירותים ההתפתחותיים אשר גילה את המגמה הסטטיסטית, אינו מאמין שכל מה שאנחנו רואים כיום הוא עלייה במספר הילדים שבעבר קיבלו אבחונים אחרים, כגון פיגור שכלי – או שנחשבו לילדים נורמליים, גם אם מוזרים.

"בעוד עלינו לערוך מחקרים נוספים", אומר הף, "אינני חושב שהשינוי בקריטריונים האבחוניים אחראי לכל העלייה הזו".

המחלקה מספקת את נתוניה לאוניברסיטת קליפורניה, כדי שתבדוק מה עומד מאחורי המספרים. ממצאי המחקר יפורסמו בשנה הבאה. אך תוצאות העלייה הניכרת כבר מפעפעות בבתי הספר המקומיים. קרול זפצקי, מנהלת השירותים לתלמיד והחינוך המיוחד באיזור פאלו אלטו, מוטרדת ממה שהיא רואה. "להיות כנה אתכם, כשאני מסתכלת אחורה על תלמידי החינוך המיוחד שעבדתי איתם במשך 20 שנים, ברור לי שהילדים האלה לא היו מוצבים בקטגוריה אחרת. המספרים הם ללא ספק גבוהים יותר". אליזבת רוצין, מורה לחינוך מיוחד בתיכון קופרטינו, אומרת שמחנכים מקומיים מתאמצים ליצור משאבים חדשים. "אנחנו יודעים שזה קורה, כי הם מגיעים לבתי הספר שלנו. המנהלת שלנו ראתה את הקרחון מתקרב ואמרה `אנחנו צרכים לבנות משהו בשבילם`".

האנשים שמתאמצים הכי הרבה הם הורים. טיפול ביתי לבדו עשוי לעלות 60,000 דולרים, או יותר, לשנה, והוא דורש כל כך הרבה מסירות שהורים (בעיקר אמהות) נאלצים לעתים קרובות לפרוש ממשרותיהם ולהפוך את ניהול צוות המומחים לקריירה החדשה שלהם, במשך 80 שעות שבועיות. לפני שילדיהם זכאים למימון מהמדינה, הורים חייבים לקבל אבחנה ממאבחן מוסמך, הדורשת שעות של מבחנים והתבוננות. מוסדות מקומיים, כגון מרפאת סטנפורד להפרעות התפתחותיות נרחבות, ומקבילתה בסן פרנסיסקו, מוצפים בפניות. מרפאת סטנפורד מסוגלת לבצע רק שניים או שלושה אבחונים בשבוע. כרגע יש לה רשימת המתנה של שישה חודשים.

עבור ריק רולנס, מזכיר הסנאט של קליפורניה לשעבר וממייסדי מכון מיינד, הרעיון שיש עלייה מפחידה באוטיזם בכל העולם כבר אינו בגדר שאלה. "מי שאומר שהמגיפה הזו נובעת מאבחונים טובים יותר", הוא אומר, "טומן ראשו בחול".

מסלול ההתפתחות האוטיסטי הוא אכזרי במיוחד כלפי הורים, כי במהלך שתי שנות החיים הראשונות הכל ניראה בסדר. ילדם מתקשר עם העולם, מתקדם באופן נורמלי, עושה את צעדיו הראשונים בתחום השפה. ואז, לפתע, רצף בלתי ידוע של אירועים נוירולוגיים מוחק את כל זה.

(3)

אב אחד לילד אוטיסטי, ג`ונתן שסטק, מתאר מה קרה לבנו, דוב, כ- "הסתכלנו בבנינו המתוק והיפה נעלם אל מול עינינו". בגיל שנתיים, מילותיו הראשונות של דוב – אמא, אבא, פרח, פארק – נסוגו בבת אחת לשתיקה. במהלך ששת החודשים הבאים, דוב הפסיק לזהות את שמו ואת פניהם של הוריו. נידרשה לדוב שנה של טיפול התנהגותי אינטנסיבי כדי ללמוד להצביע. בגיל 9, לאחר ההתערבויות הכי יעילות שבנמצא (כגון שיטות האימון ההתנהגותי מבוסס הצעדים שפיתח איבאר לובאס באוניברסיטת קליפורניה), דוב מסוגל להגיד 20 מילים.

אפילו ילדים העושים התקדמות משמעותית זקוקים לרמות תשומת לב יומיומית ממשפחותיהם שניתן לתארה כהרואית. מרנין קליגפלד הוא מייסדה של חברת מיזוגים ורכישות בתחום התוכנה. אשתו, מרגו אסתרין, ד"ר לרפואה פנימית, היא בתו של ג`רלד אסתרין, שהדריך רבים מאדריכלי האינטרנט הראשונים. כשבתם, ליאה, היתה בת 3, רופא ילדים בבית החולים לילדים באוקלנד הביט בה על שולחן הבדיקות והצהיר, "יש הבדל קטן מאוד בין בתך לבין חיה. אין לנו מושג מה היא תהיה מסוגלת לעשות בעתיד". לאחר שמונה שנים של התערבויות – אימון התנהגותי, ריפוי בעיסוק, ריפוי דיבור – ליאה היא ילדה מאושרת ופעלתנית, בת 11, המורידה מהאינטרנט את מאות השירים האהובים עליה. והיא עדיין אוטיסטית ביותר.

ביקורה הראשון של ליאה אצל רופא השיניים דרש שבועות של הכנות, כי אנשים אוטיסטיים נוטים לחשוש מאוד מכל שינוי בשגרה. "צילמנו את מרפאת רופא השיניים ואת הצוות, והסענו את ליאה על יד המרפאה כמה פעמים", ניזכר קליגפלד. "רופא השיניים קבע לנו תור לסוף היום, כאשר לא היו מטופלים אחרים, והציב איתנו מטרות. מטרת הביקור הראשון היתה להושיב את ליאה בכיסא. הביקור השני נערך כדי שליאה תוכל לתרגל את הצעדים הכרוכים בטיפול, מבלי לעבור אותם בפועל. רופא השיניים נתן לכל המכשירים שלו שמות מיוחדים בשבילה. לאורך כל התהליך, השתמשנו במראה גדולה, כדי שליאה תוכל לראות בדיוק מה נעשה, לוודא שאין הפתעות".

התרחשויות יומיומיות כאלו, הנפוצות בקהילה האוטיסטית, מדגישות את טיפשותה של ההנחה שהיתה נפוצה בין פסיכולוגים לפני 20 שנים, שהיו משוכנעים שאוטיזם נגרם מהעדר חיבה מצד ההורים. הפסיכיאטר רב ההשפעה ברונו בטלהיים קידם באגרסיביות את התאוריה אשר נודעה בשם "אמהות המקרר". הוא הצהיר בספרו רב המכר "המבצר הריק", "הגורם המאיץ באוטיזם של הילדות הוא שאיפתו של ההורה שילדו לא יתקיים. ... הילד מגיב לכך בנסיגה עצומה". הוא טיפל בזה באמצעות "פרנטאקטומיה" – הרחקת הילד מהוריו – ושנים של טיפול משפחתי. ההנחה שלו הוסיפה את מעמסת האשמה לצער שבגידול ילד אוטיסטי, והפכה את האוטיזם למקור של בושה ושל סודיות, מה שפגע במאמצים לאסוף נתונים קליניים. ההנחה הופרכה מיסודה. ספרו של ריצ`רד פולק "יצירתו של דוקטור ב`" חשף את בטלהיים כשקרן מבריק, אשר המציא תיאורי מקרה, והגזים בתיאור נסיונו עם ילדים אוטיסטיים והצלחת טיפוליו.

דבר אחד שכמעט כל אנשי התחום מסכימים אודותיו: נטייה גנטית. תאומים זהים חולקים את התופעה ב- 9 מכל 10.

אבל הוויכוחים אודות גורמי האוטיזם בהחלט לא הסתיימו. המחלוקות סוערות בשאלה האם גורמים סביבתיים – כגון כספית וכמיקלים נוספים בחיסונים נפוצים, זיהומים תעשייתיים באוויר ובמים, ואפילו מאכלים מסויימים – משמשים כזרזים המעודדים את התופעה. ברנרד רימלנד, הפסיכולוג הראשון שהתנגד לבטלהיים וקידם את הרעיון שאוטיזם הוא אורגני במקורו, הפך לפעיל מוביל למען הגברת המחקרים בנושא. אב לבן אוטיסטי, רימלנד מילא תפקיד מרכזי בארגון מומחיות רפואית ונתונים משפחתיים ליצירת שיטות הערכה טובות יותר.

הדבר האחד שכמעט כל החוקרים בתחום מסכימים לגביו הוא שנטייה גנטית ממלאת תפקיד מכריע בהנחת היסודות הנוירולוגיים לאוטיזם ברוב המקרים. מחקרים הראו שאם תאום זהה אחד הוא אוטיסט, קיים סיכוי של 90 אחוזים שגם התאום השני יהיה אוטיסט. אם להורים יש ילד אוטיסטי אחד, הסיכוי שגם ילדם השני יהיה אוטיסט עולה מ- 1 מתוך 500 ל- 1 מתוך 20. לאחר שני ילדים אוטיסטיים, הסיכוי הוא 1 מתוך 3. (כל כך הרבה הורים נמנעים מהולדת ילדים נוספים לאחר הולדת ילד אוטיסטי, עד שלגנטיקאים אפילו יש מונח בשביל זה: "הפסקתיות"). הסיכויים שאחיו של ילד אוטיסטי יפגינו אחת או יותר מהתופעות הנוירולוגיות האחרות בעלות הבסיס הגנטי – כמו דיסלקציה, או תסמונת טורט – גם הם גבוהים בהרבה מהנורמה.

החדשות הרעות ממחוז סנטה קלרה מעלות שאלה בלתי נמנעת. אלא אם ההנחה הגנטית תוכח כמוטעית, דבר לא סביר, איזורים בעלי תפוצה גבוהה מהרגיל של אנשי הספקטרום האוטיסטי הם משהו שכל חוקר מעוניין בו: מעבדות חיות לחקר ההתבטאות הגנטית. כאשר הגשם שירד על "איש הגשם" יורד חזק יותר במקומות מסויימים מאשר באחרים, מה קורה לילדים?

התשובה עשוייה להמטיר בכל עמק הסיליקון. ואחת התקוות הגדולות למציאת מרפא עשויה להימצא ברצפי הדי.אן.איי אשר יצרו את המוחות שהפכו את האיזור הזה למנוע הטכנולוגי של העולם.

זו בדיחה ידועה בתעשייה, שהרבה מהמתכנתים המרכזיים בענקיות הי-טק כמו אינטל, אדובי, וסיליקון גרפיקס – הבאים לעבודה מוקדם, עוזבים מאוחר, לוגמים משקאות קלים בכסאותיהם בעודם מתכנתים במשך שעות – נמצאים אי שם בנחלת האספרגר. קתרין סטיוארט, מנהלת אקדמיית אוריון, בית ספר תיכון לילדים בתפקוד גבוה במורגה, קליפורניה, קוראת לתסמונת אספרגר "הפרעת המהנדסים". ביל גייטס מאובחן דרך קבע בעיתונות: המיקוד הרב שלו בפרטים טכניים, תנועות ההתנדנדות שלו, וטון דיבורו השטוח, מדגימים כולם אדם בוגר עם איזשהם מאפיינים של התופעה. אביו של דוב אמר לי שחבריו בעמק הסיליקון אומרים שרבים מעמיתיהם לעבודה "עשויים להיות מאובחנים עם מ.ו.ז.ר. – הם מוזרים". בספרו "מיקרוסרפים", כותב הסופר דגלאס קופלנד "אני חושב שכל אנשי הטכנולוגיה הם טיפה אוטיסטים".

(4)

למרות שאף אחד לא ניסה לשכנע את עובדיו המבריקים ביותר של עמק הסיליקון לעבור סדרות בדיקות, תרבותו של האיזור התפתחה לכדי מתן מענה לצרכיהם החברתיים של מבוגרים מתחומי התפקוד הגבוה של הספקטרום. במחילות הגיקיות של ההנדסה, המחקר והפיתוח, גינונים חברתיים הם לא לעניין. אתה יכול להיות הכי מוזר שבא לך, אבל אם התוכנות שלך הן מספיק עמידות, אף אחד לא יציין את זה שאתה לובש את אותה החולצה כבר שבועיים. לאוטיסטים קשה לבצע כמה משימות בו זמנית – בעיקר כאשר אחד הערוצים הוא תקשורת פנים אל מול פנים. החלפת המולת המשרד המסורתי במסך וכתובת דוא"ל מכניסה ממשק ניתן לשליטה בין המתכנת לתוהו ובוהו של חיי היומיום. היררכיות מושטחות במקום העבודה הן יותר נוחות עבור אלה המתקשים לקרוא אותות חברתיים. עולם בו מה שאתה רואה הוא מה שאתה מקבל, בו כבוד ותגמולים מתבססים על ביצועים בלבד, הוא חלומם של אנשי אספרגר.

כמובן שסוג כזה של התאמות אינו ייחודי לעמק הסיליקון. מסדרונות האקדמיה מהווים כבר זמן רב סביבה סלחנית לפרופסורים מפוזרים. טמפל גרנדין – האוטיסטית המצליחה ומעוררת ההשראה שהוצגה בספרו של אוליבר סאקס "אנתרופולוגית על המאדים" – קוראת לסוכנות החלל האמריקאית "המפעל המוגן הגדול בעולם".

מאפיין החוזר על עצמו שוב ושוב בתיאורי מקרה של אוטיזם, כבר מימי המאמרים המקוריים של קאנר ואספרגר, הוא משיכה למערכות מאוד מסודרת ולמכונות מורכבות. ישנה אפילו קבוצה רבת שנים של האקרים: חובבי טכנולוגיה בעלי נטיות חתרניות. בשנת 1944, אספרגר כתב על ילד "כימאי המוציא את כל כספו על ניסויים, שלעתים קרובות מחרידים את משפחתו, ואפילו גונב כדי לממן אותם". ילד אחר גילה טעות מתמטית בחישוביו של אייזק ניוטון, בעודו תלמיד שנה ראשונה במכללה. ילד שלישי נמלט מבריוני השכונה באמצעות נטילת שיעורים משען זקן. וילד רביעי, כתב אספרגר "התמקד בהמצאות דמיוניות, כגון חלליות". כאן, הוא הוסיף "ניתן להבחין כמה רחוקים מהמציאות הם תחומי העניין האוטיסטיים" – הערה שהוא התייחס אליה שנים אחר כך, כאשר חלליות כבר לא היו רחוקות או דמיוניות, כאשר התבדח ואמר שממציאי החלליות עשויים להיות אוטיסטים בעצמם.

שלומיאליים, והמומים בקלות מהעולם הפיזי, מוחות אוטיסטיים ממריאים במחוזות המתמטיקה, הסמלים והתוכנה. אספרגר הישווה את הילדים שבמרפאתו למכונות חישוב: "אוטומטים אינטליגנטיים" – מטאפורה המשמשת רבים מהאוטיסטים עצמם לתיאור תהליכי החשיבה מבוססי החוקים ומונחי המראות שלהם. בספרה האוטוביוגרפי, "לחשוב בתמונות", גרנדין משווה את מוחה למכשיר וידאו. כאשר היא שומעת את המילה "כלב", היא מריצה במוחה את הסרטים עם מגוון הכלבים שהיא ראתה, כדי להגיע למשהו קרוב למושג המופשט הנמצא במוחו של האדם הממוצע לגבי הקטגוריה הכוללת את כל הכלבים. הקונקרטיות הויזואלית הזו היתה מאוד שימושית בעבודתה כמתכננת מתקני אחזקת בקר יותר אנושיים. גרנדין רואה את המכונות בראשה ומפעילה אותן, פותרת תקלות תוך כדי כך. כאשר התכנון שבמוחה מבצע את כל מה שהוא אמור לבצע, היא מציירת תבנית של מה שהיא רואה.

"בעידן אחר, האנשים האלה היו נזירים, מפתחים דיו חדש למכונות דפוס. לפתע, הם מתרבים בקצב הרבה יותר מהיר".

כיום, לריתוק האוטיסטי לטכנולוגיה, מערכות מסודרות, צורות חשיבה ויזואליות, ויצירתיות חתרנית יש הרבה אפיקי התבטאות. קיים אפילו מונח אספרגרי עבור שאר בני האדם – נ"טים, "נוירוטיפיקלים". רבים מילדי הספקטרום מפתחים אובססיות למכשירי וידאו, פוקימון, ומשחקי מחשב, מזיזים את הג`ויסטיקים עד שיבלות מופיעות על אצבעותיהם. (בלקסיקון האבחוני, סוג כזה של התנהגות קיצונית נקרא "פרסברציה"). אפילו כאשר הם משחקים לצד מישהו בן גילם, עם זאת, ילדים אוטיסטיים נוטים לשחק בנפרד. בדומה לאספרגר, מנהלת המרפאה בסן חוזה, בה פגשתי את ניק, מישל גרסיה ווינר, טוענת ש- "הפוקימון בוודאי הומצא על ידי צוות של מהנדסים יפנים עם אספרגר". אטווד כותב שמחשבים "הם תחום עניין אידיאלי עבור אדם עם תסמונת אספרגר ... הם הגיוניים, עקביים, ואינם מושפעים ממצבי רוח".

החיבה למחשבים מספקת למורים ולהורים מנוף שהם יכולים להשתמש בו כדי לבנות על כוחותיהם הטבעיים של ילדים אוטיסטיים. נערים רבים הנעדרים את הכישורים המוטוריים הדרושים לכתיבה ביד מגלים שקל להם יותר להקליד. באקדמיית אוריון, כל תלמיד נדרש לרכוש מחשב נייד המצוייד בכרטיס רשת אלחוטית. הוראות הכיתה נכתבות על לוחות אלקטרוניים, השולחים את החומר ההוראתי אל שרת בית הספר. (בשעת ארוחת הצהריים, המחשבים הניידים כבויים, ואם הילדים רוצים לשחק במשחקים זוגיים, מראים להם את לוח השחמט). הדור הבא של הטכנולוגיה המסייעת מתוכנן על ידי פרוייקט ארכימדס של ניל סקוט, בסטנפורד. הצוות של סקוט מפתח כרגע מחשב כף יד עבור ילדים אוטיסטיים, המסוגל לתרגם תנועות קלות של הגבות או של קצות האצבעות לזרמים של טקסט, קול, או תמונות. המכשיר יכלול מצלמות וידאו, עקיבה אחר הראש והעיניים, סוכנים חכמים, וזיהוי דיבור כדי להתאים לצרכיו של הילד המסויים.

עמק הסיליקון הוא קהילה הבוחרת את עצמה, אליה מגיעים אנשים מבריקים ושאפתנים מכל רחבי העולם, כדי לגרום למכונות חכמות לעבוד באופן חכם יותר. המעשיות של העבודה הקשה בנבכי התוכנה מתאימה לטעמו של המוח האוטיסטי בתפקוד הגבוה. המחיר הסמוי של בניית מובלעות כאלו, עם זאת, עשוי לצוץ בממצאיהם של כמעט כל מחקרי הגנטיקה של האוטיזם שנערכו בעשר השנים האחרונות. שוב ושוב, חוקרים קבעו שכניראה שמאפייני הדי.אנ.איי האוטיסטי מועברים לא רק על ידי קרובי משפחה שהם אוטיסטים קלאסיים, אלא גם על ידי אלה המפגינים רק מספר התנהגויות אוטיסטיות. (גנטיקאים קוראים לאלה שאינם מתאימים לשבלונות האבחוניות "הפנוטיפ האוטיסטי הרחב").

האפשרות היא שמה שמתרחש עכשיו הוא ההוכחה הראשונה לכך שהגֵנים האחראים למתן כישרונות ייחודיים מסויימים למבוגרים טיפה אוטיסטיים – אותם כישרונות שהפכו אותם להוגי ואדריכלי העתיד הטכנולוגי שלנו – מסוגלים להביא מגיפה על מוחותיו הטובים ביותר של הדור הבא. עבור הורים העובדים כאן בחברות הי-טק מרכזיות, החדשות על אבחוני אוטיזם מוגברים בשורותיהם מהוות אישור לשמועות שהסתובבו בשקט במשך חודשים. בכל יום, עוד ועוד מעמיתיהם לעבודה פוגשים אלה את אלה בחדרי ההמתנה של המרפאות המקומיות, בצועדם את הצעדים הראשונים במסע עם ילדיהם שימשך עד קץ חייהם.

(5)

בתקופות קודמות, גם אלה שזיהו מוקדם שלאוטיזם עשוי להיות בסיס גנטי הניחו שהוא עובר רק באלכסון דרך ענפי עץ המשפחה. תורשה ישירה היתה כמעט מחוץ לשאלה, כי לאוטיסטים כמעט אף פעם לא היו ילדים. המושפעים עמוקות בילו את חייהם במוסדות, ואלה עם תסמונת אספרגר נטו להיות מתבודדים. הם היו הדוד המוזר שהמהם בקול נטול מנגינה אודות סטטיסטיקות של משחקי בייסבול, או נתונים צבאיים; בת הדודה שמעולם לא נישאה, שהתנזרה מבחירה, שהקפידה על סידור חפציה, שהשתמשה באוצר מילים שצברה מקריאת מילונים מתחילתם ועד סופם.

המשפט הישן "אי שפיות היא תורשתית, אתם מקבלים אותה מהילדים שלכם" מקבל תפנית בעולם האוטיסטי. זה הפך נפוץ עבור הורים לאבחן את עצמם עם תסמונת אספרגר, או להצביע על קרובי משפחה אחרים הנמצאים בספקטרום, רק לאחר שילדיהם שלהם אובחנו.

חממות הי-טק כמו עמק הסיליקון, וכביש 128 מחוץ לבוסטון, מהוות אוקסימורון מוזר: הן אגודות של מתבודדים. במקומות האלה, אם אתה גיק החי באיזורי התפקוד הגבוה של הספקטרום, הסיכוי שתפגש מישהי החולקת את האובססיה שלך (כמו לינוקס, או מסע בין כוכבים) מתרחבים בהרבה. כאשר יותר נשים מגיעות לעבוד בהי-טק, בחורים שמעולם לא חלמו למצוא נפש תאומה מגלים לפתע שהיא מתכנתת בשולחן הסמוך אליהם.

הנחה פרובוקטיבית אחת העשויה להסביר את העלייה בתופעות הספקטרום בקהילות טכנולוגיות כמו עמק הסיליקון, גנטיקאים מסויימים משערים, היא העלייה בהזדווגות בין דומים. באופן שטחי, הזדווגות בין דומים היא הבחור הבלונדיני המעדיף בלונדיניות; האינטלקטואלית ההיפר-מילולית הפוגשת את אהוב לבה בחדר ההמתנה של הפסיכולוג. ישנם לחצים וחיזוקים נוספים עבור אנשים אוטיסטיים למצוא חברות – אם הם מעוניינים בכך – עם מישהו שנמצא אף הוא בספקטרום. גרנדין כותבת, "נישואין עובדים הכי טוב כאשר שני אנשים אוטיסטיים נישאים, או כאשר אדם נישא לבת זוג מוגבלת או תמהונית... הם נמשכים כי מוחותיהם עובדים באורכי גל דומים".

זה אינו אומר שגיקים, אפילו אוטיסטיים, נמשכים רק לגיקים אחרים. איחודים של ניגודים משגשגים גם הם לאורך הרצף, ובמהלך 10 השנים האחרונות, הגיקיות הפכה לסקסית ולמזוהה עם הצלחה כלכלית. המתכנת הזאב הבודד עשוי להיות מנהל המחקר של חברה גדולה, ולנהל את צדה האחורי של אימפריית הי-טק בריחוק נוח מהלקוחות עצמם, אומרת ברינה סיגל, מחברת הספר "עולמו של הילד האוטיסטי" ומנהלת מרפאת הפי.די.די בקמפוס אוניברסיטת קליפורניה בסן פרנסיסקו, "בתקופה אחרת בהיסטוריה, האנשים האלה היו הופכים לנזירים, ומפתחים דיו חדש עבור מכונות הדפוס הראשונות. לפתע, הם מרוויחים 150,000 דולרים בשנה, עם אופציות למניות. הם מתרבים בקצב הרבה יותר מהיר".

הנחות גנטיות כמו זו אינן שוללות את תרומתם של גורמים סביבתיים לעלייה במספרים. אוטיזם כמעט ללא ספק אינו נגרם מפעולתו של גֵן יחיד, אלא על ידי תזמור של גֵנים רבים אשר עשויים להפוך את הילד המתפתח ליותר מושפע מגורם סביבתי כלשהו. תוצאה אחת של התרבות רבה יותר בקרב אנשים הנושאים חלק מהגֵנים האלה עשוייה להיות הגברת "העומס הגנטי" בדורות שאחריהם – השארתם פגיעים יותר לאיומים המוצבים על ידי רעלנים בחיסונים, קנדידה, או כל מספר של סוכנים האורבים בעולם המתועש.

במרפאות ובתי ספר בעמק הסיליקון, הגילוי שרוב הוריהם של הילדים האוטיסטיים הם מהנדסים ומתכנתים המפגינים בעצמם התנהגויות אוטיסטיות אינו חדש. והוא עשוי שלא להיות חדש עבור קהילות נוספות. בינואר האחרון, מיקרוסופט הפכה לתאגיד האמריקני הגדול הראשון המציע לעובדיו ביטוח המכסה את עלויות האימון ההתנהגותי עבור ילדיהם האוטיסטיים. אם אחת, מאיזור סן פרנסיסקו, אמרה לי שכאשר היא תכננה לעבור למינסוטה עם בנה, שיש לו תסמונת אספרגר, היא שאלה את מחוז בית הספר אם הם יוכלו לספק את צרכיו של בנה. "הם אמרו לי שבאיזור הצפון מערבי של רוצ`סטר, בו גרים רוב עובדי איי.בי.אם, יש מספר גדול של ילדי אספרגר", היא נזכרת. "הם המליצו לי לעבור לאיזור ההוא של העיר".

עבור הוריו של דוב, ג`ונתן שסטק ופורשיה אייברסן, עמק הסיליקון הוא המקום היחיד בעולם שיש בו מספיק משאבי מחשוב, מומחיות ביו-אינפורמטית, ידע גֵנומי, עוצמה פרמצבטית, ודולרים מקרנות הון סיכון, כדי לדחוף את חקר האוטיזם אל השלב הבא. במשך שש שנים, הארגון שהם ייסדו, "רפאו את האוטיזם עכשיו", הוביל מתקפה ממוקדת על המבצר מקורה הברזל של הממסד הרפואי, כולל יצירת בנק דגימות די.אן.איי משל עצמו, הניתן לכל מדען בתחום באמצעות אתר אינטרנט בשם "בורסת המשאבים הגנטיים של האוטיזם".

לפחות שליש מהמימון של "רפאו את האוטיזם עכשיו" מגיע מתורמים בעמק הסיליקון. עכשיו, שסטק ואייברסן רוצים לתת את התמורה האולטימטיבית להשקעה הזו: טיפולים טובים יותר, טכנולוגיות מסייעות חכמות יותר – ובסופו של דבר, ריפוי.

"יש לנו את הנתונים האנושיים", אומר שסטק. "עכשיו אנחנו צריכים את כוח העיבוד החזק. אנחנו צריכים מיפוי אס.אן.פי בצפיפות גבוהה וניתוח מערכי-מיקרו, כדי שנוכל לתכנן התערבויות תרופתיות. אנחנו צריכים שחברות התרופות הגדולות יתעוררו לעובדה שבעוד 450,000 אנשים באמריקה אינם שוק גדול כמו לתרופות הכולסטרול, אנחנו מדברים על דרישה למוצרים חדשים שיזדקקו להם מגיל שנתיים ועד גיל 70. אנחנו צריכים טכנולוגיה חדשה המודדת צורות תפיסה, וכלים לאימון נוירולוגי מחודש. ואנחנו צריכים אתר אינטרנט בו משפחות עם ילד שאובחן זה עתה יוכלו להתחבר לרשת של מטפלים בעירם אשר דורגו על ידי לקוחות – בדיוק כמו איביי".

הפיצוח האולטימטיבי עבור צוות של מתכנתים בעמק הסיליקון עשוי להיות פיצוח הקוד הגנטי ההופך אותם לכל כך טובים במה שהם עושים. ההתמודדות עם האתגר הזה תדרוש שימוש אינטנסיבי בטכנולוגיה שהומצאה על ידי שני אנשים החושבים בתמונות: ביל דרייר, שהמציא את סורק הפרוטאינים הראשון, וקרבר מיד, אבי המעגלים המשולבים הגדולים מאוד. כפי שדרייר מסביר, "אני חושב בטכניקולור תלת-מימדי". מיד ודרייר אינם אוטיסטים, אבל שניהם דיסלקטים. כמו אוטיזם, דיסלקציה נוטה לעבור באופן גנטי. לדרייר יש שלוש בנות החושבות בטכניקולור.

(6)

אחד הדברים שדן גשווינד, מנהל המעבדה לנוירוגנטיקה בקמפוס אוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג`לס, מחשיב כמרתקים לגבי דיסלקציה ואוטיזם הוא מה שהם מרמזים לגבי האינטליגנציה האנושית: שסוגים מסויימים של הצטיינות עשויים לדרוש לא רק סוגים מגוונים של חשיבה, אלא סוגים אחרים של מוחות.

"האוטיזם נוגע בנושאי יסוד של איך אנחנו רואים כשרונות ומיגבלות", הוא אומר. "הצד השני של הדיסלקציה הוא יכולות מועצמות במתמטיקה ובארכיטקטורה. יכול להיות היבט של זה הקשור לאוטיזם והזדווגות דומים במקומות כמו עמק הסיליקון. בהורים, הנושאים כמה מהגֵנים, זה דבר טוב. בילדים, הנושאים יותר מדי מהם, זה מאוד רע".

נושאים כגון זה נמצאו במרכז הוויכוחים בין ברינה סיגל לברונו בטלהיים בסמינר בסטנפורד, בראשית שנות ה-80, שפורסמו בספרו של בטלהיים "אמנות המובן מאליו". (שמה של סיגל שונה ל- דן ברנסון). הטקסט מהווה קריאה מרתקת, כאשר שתי פרדיגמות של הומניזם מדעי מתנגשות זו בזו. סיגל אמרה ל- "ד"ר ב`" שהיא רצתה לערוך מחקר גדול על ילדים בעלי מגוון הפרעות התפתחותיות, כדי לחפש אחר פגם ביוכימי משותף. בטלהיים אמר שאם יתגלה כזה דבר זה יעשה דה-הומניזציה לילדים אוטיסטיים, בכך שיהפוך אותם לשונים במהותם משאר האוכלוסייה.

עדיין מתנגדת לדיעות הרווחות, סיגל מטילה ספק בכך ש-"ריפוי" לאוטיזם יוכל להימצא אי פעם. "גילוי הגנטיקה של האוטיזם עשוי להיות לא יותר פשוט מגילוי הגנטיקה של האישיות. אני חושבת שנמצא את עצמינו עם משהו יותר דומה ל- `גברת סמית, הינה תוצאות הבדיקה שלך: ישנו סיכוי של 1 ל- 10 שיהיה לך ילד אוטיסטי, או ביל גייטס הבא. האם תרצי לעבור הפלה?"

עבור הנוירולוג מקמפוס אוניברסיטת קליפורניה בסן פרנסיסקו, קירק וילהלמסן – המתאר את עצמו ואת בנו כנמצאים "אי שם בספקטרום הגדול ההוא" – הצהרות כאלו נגעות בלב הנושא המסובך ביותר שהאוטיזם מציב עבור החברה. ייתכן שאנשים אוטיסטיים הם אכן שונים במהותם מאנשים "נורמליים", הוא אומר, ושאלה בדיוק ההבדלים האלה שהופכים אותם ליקרי ערך עבור האבולוציה המתמשכת של הגזע האנושי.

"אם נוכל להעלים את הגֵנים לדברים כמו אוטיזם, אני חושב שזה יהיה אסון", אומר וילהלמסן. "המצב הבריא ביותר עבור מאגר גנטי הוא גיוון מירבי של דברים העשויים להיות טובים".

אחד האנשים הראשונים שזיהו את החשיבות של זה היה אספרגר עצמו – באורגו את הרצף שלו כמו שמיכה מגינה מעל הילדים הצעירים שבמרפאתו, בעוד הנאצים שלחו את אלה שנחשבו ללקויים במוחותיהם אל מחנות ההשמדה. "ניראה שלהצלחה במדע ובאמנות", הוא כתב, "קורטוב של אוטיזם הינו הכרחי".

למיטב ידיעתינו, יתכן שהכלים הראשונים על פני האדמה פותחו על ידי מתבודד שישב בקצה המערה, מכה באלפי סלעים כדי למצוא את זה שהיווה את החנית החדה ביותר, בעוד הנוירוטיפיקלים פטפטו מסביב למדורה. אולי מערכות מסויימות של לוגיקה, מתמטיקה, מוסיקה, וסיפורים – במיוחד מרוחקים ופנטסטיים – הועברו מפנוטיפ לפנוטיפ, במקביל לדי.אן.איי שסייע לעצב מוחות שידעו בדיוק מה לעשות עם היצירות המוזרות והאלגנטיות האלו.

על קיר המרפאה של ברינה סיגל בסן פרנסיסקו תלוי ציור של בית ויקטוריאני בלילה, מאת ג`סי פארק, אישה אוטיסטית שאמה, קלרה קלייבורן פארק, כתבה את אחד הספרים הראשונים על גידול ילדים אוטיסטיים, "המצור". כיום, בגיל 40, ג`סי עדיין גרה בבית הוריה. בספרה החדש "לצאת מהנירוונה", קלרה כותבת על תחושת השלמות העמוקה שלה עם כל אופני הווייתה של ג`סי.

ג`סי שלחה לסיגל מכתב עם הציור שלה, בכתב יד שופע ומילים שהן – אין דרך אחרת להגיד את זה – אוטיסטיות באופן נפלא. "ליקוי הירח, עם כיסוי של 92%, נמצא תחת קסיופיאה. בפינה הימנית העליונה נמצא זוהר הקוטב הצפוני. ישנן שלוש מערכות של קשתות פסטל בששה צבעים על הרעפים, קשת בהירה בשבעה צבעים על אריחי הקירות לצד המרזב, קשת פסטל חיוורת יותר בששה צבעים סביב החלון המעוגל, קשת פסטל כהה יותר בששה צבעים על הרוזטה ... ".

אבל המילים אינן העיקר. הציור הוא העיקר. העולם שלנו, אבל לא העולם שלנו. בית תחת שמי הלילה, הזוהר בכל צבעי הספקטרום.

************************************************************

אס"י - קהילת אנשי הספקטרום האוטיסטי בישראל:

http://aci.selfip.org

הפורומים של אס"י - קהילת אנשי הספקטרום האוטיסטי בישראל:

http://aci.selfip.org/forums/index.php

***********************************************************

<< אם נמחק את האוטיזם,... תסמונת אספרגר - בלאגן... >>

תגיות:

Нас невозможно сбить с пути

Нас невозможно сбить с пути - нам пофигу куда идти.







С определенного возраста самое приятное в сексе - чувство выполненного долга.






Когда вам наконец удалось получить что-то, чего вам хотелось очень долго, старайтесь не забывать, как ужасно вы этого хотели.






Хорошо там где хорошо, а не там, где нас нет.






Если человеку не нужны деньги, то он становится опасным.






Герои нужны там, где не хватает профессионалов.






Только жить начали, а тут деньги кончились






Старость для женщины наступает тогда, когда она начинает относиться к трусам как к одежде.






Чтобы быть успешным у людей, не надо делать как лучше. Надо делать так, как им нравится. Даже если это полный идиотизм.






Это так прекрасно, если женщина любит изысканное сухое вино, но может выпить водки.






Только русский человек, рассматривая красивую картину, может материться от восхищения.






Женщина не знает, как забить гвоздь, зато точно знает - где.






Мужчина считается зрелым, когда перестает выделяться среди беременных женщин


‏

С чем едят холестерин

Деятельные американцы в свое время развернули целую национальную программу «антиатеросклеротического» питания. А французы продолжают употреблять продукты, богатые холестерином, имея при этом самый низкий в Европе уровень сердечно-сосудистых заболеваний. Кто из них прав, и стоит ли бояться такого явления, как «холестерин»?



Без него не жить



Начнем с теории. О холестерине в последнее время говорят часто и так много, но человеку, далекому от медицины, разобраться, где правда, а где ложь, крайне затруднительно. В переводе с греческого «холестерин» буквально означает «желчь», или «жироподобное вещество животного происхождения». Наше тело получает его не только с жирной и калорийной пищей, но и вырабатывает само. И это более чем нормально, поскольку холестерин жизненно необходим для безаварийной работы организма. Во-первых, он участвует в клеточном обмене веществ и образовании некоторых гормонов, в том числе половых. Во-вторых, холестерин задействован в «производстве» желчи. Другими словами - в процессе пищеварения и выведения из организма токсинов. Кроме того, холестерин важен и нужен для роста и формирования костей, потому как участвует в синтезе витамина D, способствующего усвоению кальция. А это означает, что мы просто-напросто не смогли бы без него вырасти такими красивыми и стройными. Отсюда вывод: холестерин - вещь необходимая и полезная. Однако, как и все в этом мире, полезна она в меру, так сказать, дозировано. Недостаток холестерина может привести к развитию гипертиреоза (повышение активности щитовидной железы. - Прим. авт.), поражению коры надпочечников, истощению. Избыток - к еще большим проблемам.



Плохой и хороший



Еще один-важный момент: холестерин бывает разным. О сывороточном мы говорили выше. Это родной для организма «продукт». Врачи измеряют его с помощью специального теста, и желательно, чтобы его было менее 200 мг. Иначе последствия могут быть печальными. Пищевой холестерин - это тот, что содержится в еде, в основном животного происхождения. Медики утверждают, что его суточная норма не должна превышать 300 мг. Для сравнения: в одном яйце или в 200 граммах свинины уровень такого холестерина достигает 250-275 мг. Побаловала себя яичком на завтрак или пятьюдесятью граммами печени на обед? Значит, на ужин придется грызть морковку. Овощи, фрукты и семечки способны выводить из организма лишний холестерин, так как богаты клетчаткой и пектином. Существуют еще ЛВП- и ЛНП-холестерин. Первый - разновидность сывороточного. Он считается «хорошим» из-за способности чистить артерии. Соответственно, чем выше его уровень, тем лучше для вас. Второй - брат-близнец ЛВП, только со знаком «минус». Он «забивает» артерии. Отсюда, увы и ах, атеросклероз и сердечно-сосудистые заболевания, которые в результате нередко приводят к инсультам и инфарктам.



Скажи, что ты ешь...



Чтобы сохранить здоровье, придется прислушаться к советам диетологов и взять свой продуктовый набор под жесткий контроль. Для начала попробуем разобраться, где «живет» холестерин, а где его нет. Как ни банально, основа рациона здорового человека - это овощи. Например, петрушка, укроп, сельдерей, капуста и болгарский перец содержат главный антиоксидант - витамин С, который контролирует уровень ЛВП. В борьбе с «плохим» холестерином поможет морковь. Есть ее можно в любом виде: сырой, после термической обработки, тертой или пропущенной через соковыжималку. Полезные вещества в этом овоще остаются после любой обработки. Понижает уровень холестерина и чеснок. Установлено, что три зубчика свежего или вареного чеснока в день могут «сбить» его до 10-15%. А 50 грамм сырого лука способны поднять уровень «хорошего» ЛВП-холестерина в среднем на 30%. Однако стоит помнить, что чем большей обработке подвергается лук, тем меньше в нем остается целебных веществ. Полезно и подсолнечное масло, содержащее витамин Е. Но еще лучше оливковое. Оно тоже содержит жир, но качественно другой, и называется он - мононенасыщенный. Кстати, и орехи содержат ненасыщенные жиры, понижающие уровень холестерина и предотвращающие окисление «вредного» ЛНП. То же самое можно сказать о бобовых: сое, фасоли, чечевице, горохе. Съедая стакан вареной фасоли в день, можно добиться понижения уровня «злого» холестерина в среднем на 20%. Тарелки овсяной каши достаточно для того, чтобы уменьшить содержание «плохого» холестерина на 16%. Рыба также застрахует ваши сосуды. Парадоксально, но чем она жирнее, тем лучше для здоровья.



Его пособники



Теперь несколько слов о том, чего делать не нужно. Во-первых, бесконтрольно поглощать жирную и калорийную пищу. К ней относится мясо, сметана, печень, сыр и сливочное масло. Эти продукты лучше заменить рыбой, птицей и полиненасыщенными маслами, например, кукурузным, подсолнечным или соевым. Во-вторых, не стоит есть слишком много яиц. Это не значит, что от них нужно отказаться вовсе, три штуки в неделю не испортят общей картины, но умерить аппетиты придется. К тому же холестерин содержится только в желтках, поэтому белки можно есть свободно. То же самое касается сала. Два-три ломтика в день не навредят. Но речь идет не о копченом сале, а о свежезасоленном. И последнее. Если вы полагаете, что контролировать уровень холестерина можно, только соблюдая оговоренные выше «диетические» пункты, то вы ошибаетесь. Для того чтобы выиграть поединок с холестерином, придется бросить курить и перестать нервничать. С сидячим образом жизни тоже придется завязывать. Запишитесь в бассейн или спортзал, возьмите за правило гулять каждый день по часу. Одним словом, двигайтесь как можно больше и чаще улыбайтесь. При таком раскладе у холестерина не останется никакого шанса.



Наталья Горбенко, диетолог: - Холестерин, действительно, вреден, и разговоры, которые последние годы очень активно ведутся вокруг этой темы, имеют под собой серьезные основания. Дело в том, что холестерин не усваивается организмом и не выводится из него самостоятельно. Он остается там и откладывается, прежде всего,



на стенках сосудов. А это прямая дорога к ишемической болезни сердца, инсультам и инфарктам. «Не жалует» холестерин и печень. И поскольку печень «занята» очень важным делом - она перерабатывает отходы, то ее воспаление, вызываемое излишками холестерина, ведет к различным нарушениям и сбоям в ее работе. То же самое касается и желчного пузыря, в котором под воздействием холестерина появляются камни и развивается холецистит. Всего этого можно избежать только при бережном и «правильном» отношении к своему организму: здоровый образ жизни, сбалансированное питание, отсутствие вредных привычек и активная жизненная позиция. Возьмем, к примеру, питание. Снизить уровень холестерина можно, отказавшись от употребления растительных и животных жиров, а также «неживой» пищи - чипсов, сублимированной лапши. Кстати, самая большая концентрация холестерина... в сыром желтке. Поэтому есть жареные и вареные яйца можно, а вот сырые лучше исключить из рациона.



.





Из выпуска от 19-11-2008 рассылки «Здоровье, красота, успех: полезные советы женщинам»

Здоровье, красота, успех: полезные советы

Майя Плисецкая: жизнь как танец

Когда отца - вчера талантливого инженера, а сегодня врага народа - расстреляли, а мать бросили в тюрьму, у тринадцатилетней Майи осталась только одна надежда - на богиню танца Терпсихору...

Она не помнит себя не танцующей. В суровом 1943 году окончила Московское хореографическое училище и сразу же попала в труппу Большого театра. И даже после того, как в конце восьмидесятых Майю буквально выжили из театра, Большой остался ее самой большой любовью.
Плисецкая, Большой театр и «Лебединое озеро» - для балетоманов это синонимы. Конечно, были и другие великолепные спектакли в постановках именитых хореографов. Были и собственные, очень успешные, балеты. Но в историю искусства Плисецкая вошла именно своим исполнением партии в «Лебедином». И дело не только в том, что она создала десять ее версий, а танцевала их более восьмисот раз. Ей удалось, доведя технику до совершенства, полностью сосредоточиться на лепке образа Одетты-Одилии. Зритель уже не фиксирует внимание на па, фуэте и пируэтах, а, затаив дыхание, сострадает зачарованной девушке - то лебедю, то человеку...
Майя - лебедь и женщина
А еще и прежде всего жена знаменитого на весь мир композитора Родиона Щедрина. Впервые они встретились в 1955 году. Ей было 33, ему - 26. Одна доброжелательница спросила тогда Майю: «Как можно ложиться в постель с человеком, у которого в голове всегда одна музыка?» - забыв, что у балерины в душе тоже звучит лебединая песня. Просто их мелодии совпали и звучат в унисон до сих пор.

Как-то брат Плисецкой, не понаслышке знавший ее «железный» характер, полушутя сказал Щедрину, что за семейное долготерпение он достоин звания Героя Советского Союза. Ну какая хранительница домашнего очага из примы? Вся жизнь в разъездах, по гостиницам. Благо, Родион - сам человек творческий, пришел к любимой не один, а со своей давней домработницей... В творческой среде семьи часто распадаются из-за зависти к успеху одной яркой личности к другой. С Щедриным этого просто быть не могло, он болеет за Майю как никто. Если бы не его гений, не было бы ни у нее, ни у зрителя «Кармен-сюиты», «Анны Карениной», «Дамы с собачкой».

«Тело - это сад»
Как?! Она все еще танцует? Да ей же уже... Да, Плисецкой за восемьдесят. И она не скрывает своих лет. По-прежнему тонка и грациозна, как фарфоровая статуэтка. Огромные глазищи блестят юным задором... А от морщин никуда не деться. Это неизбежный процесс. Однажды подруга предложила ей какой-то суперкрем от морщин, французский. Она отказалась. Не изобрели еще люди средство от старости. Ухожен человек или нет - другое дело. Это как сад - неважно, старый он или новый. Главное, чтобы не был запущен. А это зависит от садовника.
В молодости она никогда не красилась - это было немодно. Да ей даже в голову не приходило наносить макияж, идя куда-то, помимо сцены. Но и в гримерке это удовольствия не приносило. Снимать потом театральную краску в несколько слоев с лица и морилку с тела лигнином, который выдавали балеринам, - жесточайшая пытка. Кожу просто сдирали кусками. Приходилось покупать на рынке нутряное сало втридорога: в магазинах же никаких тоников в те времена не было.
«Сижу не жрамши!»
Откуда взялась эта фраза, облетевшая весь мир? Так Плисецкая ответила одной французской журналистке, которая ужасно донимала ее вопросами на тему, что прима ест, чтобы поддерживать форму. Это ведь и правда самый надежный способ не растолстеть. Но если такая диета не по силам, балерина предлагает другой вариант. Потеряете в весе 8-10 кг за 15 дней. Мясо, яйца, молочные продукты, специи, томаты, картофель, шоколад и кофе строжайше запрещены. Рыбу можно есть, но лишь изредка. Приветствуются чечевица, брокколи, овес, ячмень. Вот примерное меню одного дня, дальше фантазируйте сами:



Завтрак - овсянка.



Обед - овощной суп, овощной салат.



Ужин - рис и рыба.



В перерывах можете перекусывать овощами и фруктами. Через два месяца повторите диету для закрепления результата.



Автор: Ольга Бунина

Из выпуска от 31-07-2009 рассылки «Психология Звезды. Смех и слезы. Рассылка MyJane.ru»

Прямо сидеть на стуле не только полезно для осанки, но и укрепляет уверенность в себе, заявляют психологи.

Как понять человека без слов Высокие люди более успешны

Чрезмерная любовь к себе вызывает ожирение

Диагноз можно поставить по цвету лица

текст: Наталья Паутова/Infox.ru

В эксперименте принял участие 71 студент. Их посадили за компьютеры и проинструктировали, что одни должны «сидеть прямо, выставив грудь вперед», а другие — «ссутулившись, устремляясь взглядом в пол».

Фиксируя заданное положение, студенты перечисляли по три своих положительных и по три отрицательных черты характера, относящихся к их будущей профессиональной деятельности. После этого испытуемые ответили на ряд вопросов, оценивая самих себя как будущих профессионалов.

Категоричная осанка

Результаты оказались красноречивыми. Студенты, сохраняющие на протяжении эксперимента прямую осанку, гораздо увереннее оценили себя в соответствии с теми положительными или отрицательными чертами своей будущей профессии, которые они обозначили. «Их правильная осанка вселяла им больше веры в собственные мысли независимо от того, были ли они положительными или отрицательными», — комментирует Ричард Петти (Richard Petty), один из авторов исследования и профессор психологии в государственном университете Огайо (Ohio State University), США.

Теже участники, которым было поручено принять ссутулившееся положение тела, не смогли с уверенностью сказать впоследствии, адекватно ли они оценили себя по отношению к будущей профессии. В итоге сидящие прямо студенты оценили свои возможности гораздо выше, чем сутулые. Правильная осанка стимулирует уверенность в себе и позитивный настрой, отметили ученые. Интересно, что у участников с прямой спиной в целом имела место большая категоричность собственных заключений — и положительных, и отрицательных.

Петти подчеркнул, что исследователи никоим образом не стимулировали эмоциональное состояние испытуемых. И, несмотря на то что сами участники не заметили каких-либо колебаний чувства уверенности в себе в зависимости от принятого положения, такие изменения имели место. На основании этого ученые сделали вывод, что мысли людей находятся под мощным влиянием их осанки вне зависимости о того, осознают это люди или нет.

Сила невербального

Американские исследователи установили, что люди, которые любят сидеть прямо, больше будут доверять своим соображениям, изложенным в письменном виде. Более того, осанка может повлиять даже на выбор будущей профессии. Результаты исследования показали, что позы нашего тела могут продемонстрировать не только наше отношение к окружающим, но и к самим себе, говорит автор.

«Мы всегда знали, что тот, кто сидит с прямой спиной, производит хорошее впечатление на окружающих, — сказал Петти. — Однако на самом деле наша осанка показывает, что мы думаем о самих себе. Когда вы сидите прямо, вы в конце концов мыслями начинаете соответствовать своей осанке». Приучите себя сидеть прямо и повлияйте на свое внутреннее состояние — в таком положении всегда легче думать о хорошем, добавляет Петти.

Тарантино – это хорошо для евреев

Многие составляющие фильма "Бесславные ублюдки", воспринимаемые как "дерзкие и новаторские", не являются таковыми на самом деле। Режиссер картины Квентин Тарантино далеко не первый, кто позволяет себе кинематографические манипуляции с исторической реальностью Второй мировой войны.

Добавлено 07.10.2009 в 10:21 Шуламит Альмог
Наиболее ярким примером может служить снятая в 1966 году мрачная британская антиутопия режиссеров Кевина Браунлоу и Эндрю Молло "Это произошло здесь" ("It Happened Here"), в которой рассматривается альтернативная версия окончания войны: гитлеровская Германия побеждает, и Англия оказывается под властью нацистов. В изображении нацистов в комической форме также нет ничего нового. Именно это совершенно блистательно было сделано в британском сериале "Алло, алло!" (1982-1992), безумном фарсе, действие которого разворачивается в сельской Франции, оккупированной нацистами.
Авторы сериала создали целую галерею идиотских персонажей, попадающих в абсурдные ситуации. Все это было невероятно смешно. А печальные события Второй мировой войны подавались создателями комедии без какого-либо трагического или героического пафоса.
Всему этому предшествовала гениальная голливудская комедия немецкого режиссера еврейского происхождения Эрнста Любича "Быть или не быть" (1942), также вызывавшая споры и нарекания. За несколько десятилетий до того, как Тарантино наградил своего героя, полковника СС Ганса Ланду, прозвищем "охотник на евреев", Любич создал своего начальника гестапо, штандартенфюрера СС Эрхардта, обожающего прозвище "Концлагерь Эрхардт".
Как и в "Бесславных ублюдках", в "Быть или не быть" Любича реальность переплетена с искусством. У Любича – это театральная постановка.
У Тарантино –кино. В обоих фильмах зритель постепенно перестает понимать, что правдивее и важнее – события, происходящие на экране (на сцене), или то, что происходит за пределами кинозала (театра). В обоих фильмах режиссеры ведут искусную игру цитат и аллюзий, связанных с высоким и массовым искусством, ставя перед зрителями интересные вопросы, касающиеся того, где проходит грань между реальностью и художественным вымыслом.
Разумеется, Тарантино далеко не первый деятель культуры, который пытается представить, как могла бы выглядеть "еврейская месть". Достаточно вспомнить бессмертный монолог Шейлока в пьесе Шекспира "Венецианский купец". И все-таки "Бесславным ублюдкам" нельзя отказать в наличии мощного и весьма актуального в наши дни художественного высказывания. В последние годы на Западе стало появляться все больше литературных и кинематографических произведений, авторы которых предпринимают попытки представить события Второй мировой войны и Катастрофу европейских евреев в ином ключе. Так, например, бестселлер немецкого писателя Бернхарда Шлинка "Чтец", который был с успехом экранизирован, с искренним пониманием к "непростым личным обстоятельствам" рассказывает историю немецкой женщины, обвиненной в военных преступлениях. В полемическом романе американо-французского писателя Джонатана Литтла "Les Bienveillantes" рисуется подробный психологический портрет офицера СС, несущего ответственность за многочисленные убийства.
Речь идет о явлении, которого следовало ожидать. Бороться с этим невозможно и бессмыссленно. На этом фоне "Бесславные ублюдки" Тарантино соответствуют позиции тех, кто считает необходимым поддерживать и укреплять старый исторический нарратив. Несмотря на поистине эквилибристское искажение истории, которое присутствуют в фильме Тарантино, его фильм служит хорошую службу тем, кому важна память Катастрофы и событий Второй мировой войны.
Copyright ©2007 smile.media
http://mnenia.zahav.ru/ArticlePage.aspx?articleID=11291

Российский ученый Григорий Перельман отказался от высшей математической награды

Российский ученый Григорий Перельман отказался от Fields Medal - высшей награды в математическом мире, по значимости приравнивающейся к Нобелевской премии. Он не приехал на церемению вручения награды, которая прошла во вторник на Международном конгрессе математиков в Мадриде.
Среди четырех лауреатов премии в этом году есть двое россиян: Григорий Перельман и Андрей Окунков, ныне работающий в США. Также премии получили Венделин Вернер из Франции и Теренс Тао из Австралии. Перельману награда присуждена "за вклад в геометрию и достижения в изучении геометрической и аналитической структуры потоков Риччи", говорится в официальном сообщении о присуждении медали. В частности, российский ученый доказал гипотезу Пуанкаре, чего другим математикам не удавалось на протяжении 100 лет.
- Перельман решил задачу, с которой не справились лучшие умы XX века
"Над гипотезой работали многие математики, в том числе американский ученый Ричард Гамильтон, участвующий в нынешнем конгрессе", - сказал РИА "Новости" один из организаторов конгресса, испанский математик Мануэль де Леон. Он добавил, что "Перельману удалось обобщить весь накопленный опыт и гениально доказать гипотезу, выдвинутую еще в 1904 году".
Награду лауреатам вручил лично король Испании Хуан Карлос. Однако Григорий Перельман на вручение награды не приехал. "Российский исследователь даже не ответил на сообщение о присуждении ему награды и приглашение приехать в Мадрид, - сообщил Мануэль де Леон. - Видимо, у господина Перельмана есть определенные мотивы для подобной позиции".
Как сообшили ИТАР-ТАСС в пресс-службе конгресса, по словам самого Перельмана, он "забросил математику, поскольку разочаровался в ней".
Сотрудник Санкт-Петербургского отделения Математического института имени Стеклова РАН Григорий Перельман был главным кандидатом на получение в нынешнем году награды Fields Medal. Мировое математическое сообщество пришло к согласию, что Григорию Перельману удалось решить гипотезу Пуанкаре, с которой не мог справиться никто на протяжении всего XX века.
В то же время в высших эшелонах математического мира ходили слухи, что, даже если ему предложат медаль, он ее не примет. Григорий Перельман слывет в научном мире бескорыстным человеком, лишенным всякого честолюбия. Ученый отклонил присуждение ему докторской диссертации, отказался от продвижения по работе. В 1996 году он не явился на церемонию вручения премии, присужденной Европейским конгрессом математиков.
За решение гипотезы Пуанкаре ученый мог еще в 2002 году рассчитывать на награду - премию Института математики Клея (Кембридж, США) в 1 миллион долларов. Однако в ученом мире существует правило, по которому новые гипотезы должны быть опубликованы в специализированном журнале. На протяжении почти четырех лет Перельман ограничился лишь размещением материалов в Интернете.
"Я думаю, что он очень нетривиальный человек. Он против того, чтобы его вовлекали в пышные церемонии и идолопоклонство, - заявил Артур Яффе из Гарварда. - Но он доводит это до крайности, которую могут счесть легким безумием".
"Если ему присудят медаль и он ее отвергнет, это будет немножко оскорбительно", - заявил ранее Дю Сотой. "Он в каком-то смысле изолировался от математического сообщества, - добавил он. - Он разочаровался в математике, что очень грустно. Ему не интересны деньги. Лучшая награда для него - это доказательство его теоремы".
Среди лауреатов Fields Medal уже есть российские ученые - Сергей Новиков, Григорий Маргулис, Владимир Дринфельд, Ефим Зелманов, Максим Концевич, Владимир Воеводский. Помимо этой награды, на конгрессе в Мадриде вручаются "Премия Рольфа Неванлинны" и "Премия Карла Фридриха Гаусса"
Григорий Перельман решил задачу, с которой не справились лучшие умы XX века
Перельман родился 13 июня 1966 года, и его удивительные способности стали основанием для раннего зачисления в физико-математическую спецшколу Петербурга. В 16 лет он получил золотую медаль с высшими баллами на Международной математической олимпиаде 1982 года для одаренных школьников.
Защитив диссертацию в Петербургском государственном университете, он работал в Институте математики им. Стеклова, а в конце 1980-х приехал в США, где работал в разных университетах. Примерно 10 лет назад он вернулся в свой институт, чтобы работать над доказательством формы Вселенной.
Математический мир заволновался в 2002 году, когда он впервые опубликовал свою новаторскую работу, посвященную задаче, сформулированной французским математиком, физиком и философом Жюлем Анри Пуанкаре в 1904 году. Гипотеза Пуанкаре, которую большинству не-математиков трудно даже понять, занимала величайшие умы XX века.
Она касается геометрии многомерных пространств и является ключом в сферу топологии. Перельман утверждает, что решил задачу в более общем виде, названном гипотезой геометризации Терстона, частным случаем которой является гипотеза Пуанкаре.
"Это центральная проблема математики и физики, попытка понять, какой формы может быть Вселенная, - сказал Маркус Дю Сотой из Оксфорда. - К ней очень трудно подобраться. Многие публиковали ошибочные доказательства этой штуки". Одержимость задачей, овладевшую несколькими великими математиками, прозвали пуанкаритом. Но Перельман, похоже, добился успеха там, где многие потерпели фиаско. "Мне кажется, что сегодня многие уже месяцы или даже годы говорят, что аргументация их убедила, - заявил профессор математики в Оксфорде Найджел Хитчин. - Я думаю, что вопрос решен".
Даже способ обнародования доказательства, на завершение которого ушло восемь лет, был необычным. Вместо того чтобы публиковать его в специальном журнале, Перельман разместил свои рукописи в онлайновом архиве работ по математике и физике.
"Он разместил работы в сетевом архиве и, по сути, сказал "вот и все", - отметил Хитчин. - Необходимо было добавить множество деталей. И на заднем плане ссорятся из-за того, кто первым добавил детали". Последняя работа, конкретизирующая его доказательство, занимает поражающие ум 473 страницы.
С тех пор как Григорий Перельман опубликовал свое решение математической задачи вековой давности, его подвергают беспрецедентному анализу лучшие академические умы. Но никому не удалось найти ошибку, и нарастает единодушие во мнении, что он решил эту задачу.
В 2000 году частный математический Институт Клэя в Бостоне определил семь "задач тысячелетия" и назначил премии в миллион долларов за решение каждой из них. Гипотеза Пуанкаре - одна из них, но Перельман заявил, что его не интересуют деньги. "В математических кругах ходят разные шутки - мол, иметь миллион долларов в Петербурге довольно опасно", - сказал Хитчин.
Ссылки по теме:
The Guardian: самый умный человек на планете Григорий Перельман получит главную математическую награду// NEWSru.com // В России // 16 августа 2006 г. Китайские математики доказали гипотезу Пуанкаре// NEWSru.com // В мире // 6 июня 2006 г. Петербургского математика, доказавшего гипотезу Пуанкаре, не интересует 1 млн долларов// NEWSru.com // В России // 13 октября 2004 г. Россиянин разрешил знаменитую математическую задачу на миллион долларов// NEWSru.com // В России // 15 апреля 2003 г.
Каталог NEWSru.com:Информационные интернет-ресурсы
Досье NEWSru.com:Наука и технологии // Исследования // Математика